דברים שגיליתי על יוני בן דודי…

יוני ואני היינו חברים טובים כשהיינו ילדים קטנים. גרנו אז קרוב מאוד אחד לשני והיינו נמצאים לא מעט ביחד. בחופשות ובעיקר בחופש הגדול לא זזנו אחד מהשני וזה נמשך ככה עד הגיוס שלנו לצבא. מטבע הדברים התגייסנו ולאחר מכן הקשר היה רופף מאוד והיינו רואים האחד את השני רק באירועים משפחתיים. יום אחד ברגע של נוסטלגיה החלטתי להרים אליו טלפון ולהיפגש איתו, ומה רבה הייתה שמחתי שגם הוא היה בדיוק באותה ההתלהבות לפגוש אותי ולהזכיר נשכחות מן העבר…

נפגשנו בבית קפה ולאחר החיבוקים ישבנו ודיברנו. שמחנו ששנינו עדיין זוכרים את ימי הילדות שלנו, והתעצבנו כשנזכרנו בתקופה הכלכלית הקשה שהוא והוריו עברו לאחר שהם פשטו את הרגל. במהלך השיחה יוני התוודה וסיפר שלי שהוא אגרן כפייתי, אולי כתוצאה מטראומת הילדות בכל הקשור למצב הכלכלי, ואני החלטתי לעזור לו מיד התחלתי בבירורים על הלוואה בשביל פינוי הדירה שלו שלדבריו הייתה במצב נוראי. די מהר השגתי הלוואה בתנאים נוחים מאוד והצלחתי להפתיע את יוני עם זה שאני רוצה לממן את הפינוי מכיוון שכרגע הוא לא בתקופה בחיים שהוא יכול לעשות את זה לבד.

הפינוי

לאחר שהשגתי את ההלוואה המיוחלת הזמנתי חברת פינוי דירה שתעשה את עבודת הפינוי. חבר נתן לי המלצה על חברה כזו לאחר שהוא עבר איתם בעבר והיה מאוד מרוצה. דיברתי עם בעל החברה והוא אמר לי שההתמחות שלהם היא אגרנות כפייתית, והם פינוי כבר מאות בתים כאלו בעבר. לאחר כמה ימים הגיע נציג החברה לראות את הדירה וכמה עבודה יש בה, לאחר מכן נקבע זמן לפינוי לא לפני שקבענו גם יומיים קודם למיין את החפצים בדירה. סיכמנו שחוץ מכמה פריטים כל מה שבדירה יעבור לרשות החברה המפנה, ובתמורה היא לא תיקח כמעט כלום על עבודת הפינוי.

בתאריך שסיכמנו הגיע נציג לסייע במיון החפצים שישנם בבית, ולאחר סיום המיון התחילה עבודת הפינוי. את הפינוי ביצע צוות מיומן ומקצועי שלא רק ידע איך לפנות את הדירה אלא גם ידע איך להתייחס ליוני עם הרגישות המקסימלית בשביל שהוא לא ייפגע מהתהליך או יותר נכון ייפגע כמה שפחות. העבודה הייתה די מהירה ובסיומה התברר שצרך גם לעשות ניקיון לא קטן, וגם את זה עשתה בחברה בצורה מושלמת והשאירה אחריה בית נקי ומצוחצח, כמובן שבהתאם לסיכום שהיה בינינו על הניקיון של הבית.

Sorry, comments are closed for this post.